ת"א 38920-06-19

תקציר

השופט קבע כי משטרת ישראל השתמשה בכוח סביר כשעצרה את התובע בשני מועדים שונים, ולכן היא אינה נושאת באחריות לאישומי התקיפה. האירוע הראשון התרחש בדצמבר 2016 כאשר התובע נעצר לאחר שצעק תפילת יהודים בהר הבית. פעולות המשטרה נמצאו מוצדקות בשל אופיו הרגיש של המקום והפוטנציאל לאלימות. האירוע השני התרחש במאי 2018 כאשר התובע נעצר על רקע הפרת סדר קבוצתית ביום ירושלים. השימוש בכוח נמצא שוב סביר והכרחי לפיזור הפגנות. עם זאת, השופט מצא את המשטרה אחראית לכך שלא ערכה חקירת מעצר בהתאם לפרוטוקול באירוע הראשון. פגיעה זו פגעה באופן מהותי בזכויותיו של התובע והביאה לפגיעה מיותרת בחירותו. היעדר ראיון מעצר הביא לכך שהתובע נעצר מעבר לנדרש והובא לבית המשפט שלא לצורך. כתוצאה מכך, פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין הפגיעה בחירותו. בנוסף, קבע השופט כי היה על המשטרה להשתמש בכניסה חלופית לאולם בית המשפט כדי להימנע מהצגת התובע באזיקים לציבור. עוגמת הנפש והבושה שחווה התובע הצדיקו פיצוי נוסף בסך 4,000 ₪. ככלל, דחתה השופטת את מרבית טענות התובע, וקיבלה רק את טענות הרשלנות בדבר אי קיום ראיון מעצר והצגה פומבית מיותרת של התובע באזיקים. משטרת ישראל חויבה לפצות את התובע בסכום כולל של 19,000 ₪, בהתחשב בכך שחלק מהתביעה אכן מוצדקת.