ת"א 2144/98

תקציר

התובעות, נעמי וסופיה אלג'יר, פתחו בשנת 1991 חשבון פיקדון במטבע חוץ בבנק דיסקונט לישראל בע"מ. במשך שש שנים הם הפקידו הפקדות גדולות לחשבון אך לא משכו כספים. בשנת 1998 ביקרה נעמי אלג'יר בישראל וגילתה כי יתרת החשבון נמוכה משמעותית מהצפוי. התברר כי חתימותיהם זויפו, והכספים נמשכו מחשבונם באמצעות ארבעה צ'קים. התובעים דרשו מהבנק להשיב להם את כספם, אך הבנק סירב, מה שהוביל לתביעה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת התובעים, ומצא את הבנק אחראי למשיכות המזויפות. הבנק לא ביצע בדיקת נאותות ולא וידא את העסקאות החריגות מול התובעים. בנוסף, הבנק הפר את העיקרון הבסיסי של אי חיוב חשבון לקוח ללא הוראותיו, והחיוב המבוסס על זיוף לא יכול היה לעמוד. בית המשפט דחה גם את תביעת הצד השלישי של הבנק נגד דוד ובר, שפדה את הצ'קים המזויפים. ובר פעל בתום לב ובמסגרת הפרקטיקות המקובלות של עסקי המרת הכספים. הבנק חויב לשלם את מלוא הסכום הנתבע, בצירוף ריבית, ולכסות את הוצאות התובעים ושל וובר. השופט א' סטרשנוב הדגיש את אחריות הבנק כלפי לקוחותיו ואת שיקולי המדיניות התומכים בעמדת התובעים.