תאד"מ 10403-12-21

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבע בתביעת לשון הרע שהגיש עובד עירייה, עדי ליבנה, נגד נבחר ציבור בשם מיכאל כהן. התובע לא הוכיח כי פרסומי הנתבעת, אשר ביקשו לחקור את התנהלותו של התובע ואף להעבירו מתפקידו, היו לשון הרע או פגעו בפרטיותו. נהפוך הוא, הראיות הראו כי הפרסומים היו ניסיון בתום לב למצות את הדין עם התובע על התנהגותו הבלתי ראויה וחוסר מקצועיותו בעבודתו כמנהל מחלקת הפיקוח העירוני. בית המשפט הדגיש כי על נבחרי הציבור להיות מסוגלים לבקר את עובדי הציבור באופן חופשי, במיוחד כאשר מדובר בעניינים בעלי עניין ציבורי, ללא איום בתביעות לשון הרע. הפרסום הראשון, מכתב לרשויות המקומיות, התייחס לחברת גבייה המועסקת על ידי העירייה ולא הזכיר את התובע ישירות. בית המשפט מצא כי קורא סביר לא היה מגיע למסקנה כי מדובר בתובע. הפרסום השני, מכתב למזכיר העירייה, דרש לחקור את התבטאויותיו הפוגעניות של התובע כלפי הנתבע. בית המשפט תמך בזכותו של הנתבע לדרוש חקירה מבלי להיות חשוף לתביעות לשון הרע, מה גם שהתובע השמיץ בעבר את הנתבע. גם הפרסומים השלישי והרביעי, שכללו הצעה להעביר את התובע מתפקידו וקטעי שיחות מוקלטות של התובע עם מפקחים, בהתאמה, נמצאו מוצדקים. בית המשפט גינה את הוראותיו הוולגריות והמשפילות של התובע כלפי הכפופים לו וראה בפרסומים מימוש לגיטימי של חופש הביטוי של הנתבע. ככלל, הדגיש בית המשפט כי התובע, כאיש ציבור, לא הוכיח כי הפרסומים היו כוזבים או פוגעניים, וכי הנתבע פעל בגבולות החוק במילוי תפקידו כנבחר ציבור. כמו כן, בית המשפט מתח ביקורת על התובע על בזבוז משאבים שיפוטיים על תביעה קנטרנית והורה לו לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪, למרות שהנתבע ייצג את עצמו. פסק הדין הועבר גם לביקורת מבקר המדינה. לתובע נדחו בקשות נוספות לסעד של צו מניעה, שכן לבית המשפט לא הייתה סמכות לחייב צד לפרסם התנצלות.