דנ"פ 6315/09
החלטה עליון
תקציר
הכרעת הדין נסובה סביב קבילות הודאותיו של עד מדינה, שהשתתף בהנחת מטען חבלה שהרג ילד בן שלוש. ההודאות נגבו לאחר שהעד חתם על הסכם עם המדינה. בית המשפט המחוזי קבע בתחילה כי ההודאות אינן קבילות, אך בית המשפט העליון הפך פסק דין זה בערעור והעביר את התיק לבחינה מחודשת של קבילות ההודאות. פסיקת בית המשפט העליון קבעה, לראשונה, כי הודאות שנגבו לאחר חתימה על הסכם בין עד מדינה אינן פסולות מטבען, אך יש לבחון את קבילותן על פי מכלול הנסיבות הפרטניות. פסק דין זה עמד בסתירה לפסקי דין קודמים שהסתמכו במידה רבה על "מבחן היוזמה", הבוחן האם העצור או החוקרים יזמו את הסכם עד המדינה. בית המשפט התייחס גם לסוגיית השינויים בעמדת המדינה והשפעתם על קבילות ראיות, בהנחה, לצורך הטיעון, כי דוקטרינת "השתק שיפוטי" יכולה לחול במשפט הפלילי. עם זאת, בית המשפט החליט שלא להשתיק את המדינה, תוך איזון בין האינטרסים השונים המעורבים. ככלל, פסק הדין תורם לפסיקה הקיימת בנושא קבילות הודאות ותפקידו של מבחן היוזמה, מבלי לסטות באופן משמעותי מפסקי דין קודמים. לפיכך, נדחתה הבקשה לדיון נוסף בנושא.
חקיקה מקושרת
דנ"פ 6315/09 יחיא תורק נ' מדינת ישראל, עליון (14.4.2010)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.