בש"פ 7289/14

תקציר

במקרה דנן, הייתה מחלוקת על גישה לתקליטור שהכיל מיילים שהיו חלק מחומרי החקירה הקשורים לתיק פלילי נגד אהוד אולמרט, הידוע גם בשם "פרשת טלנסקי". התקליטור, שהכיל מיילים נכנסים של עד מדינה, הועבר בטעות לצוות ההגנה על ידי התביעה. משנוכחה לדעת כי התקליטור מכיל מיילים פרטיים, ביקשה ההגנה גישה לכל תיבת הדואר של עד המדינה. הדבר הוביל למחלוקת על היקף הגישה לחומרים אלה. התביעה טענה כי התקליטור מכיל מידע לא רלוונטי ומתן גישה אליו יפגע בפרטיותו של עד המדינה ובחיסיון עורך דין-לקוח. ההגנה התעקשה לעיין בחומרים. בית המשפט המחוזי הורה להחזיר את התקליטור לתביעה, תוך שהוא מאפשר להגנה לעיין בו בתנאים מסוימים. התביעה ערערה על החלטה זו, והעניין הובא בפני בית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון הכירו בפסק הדין בטעות התביעה בהעברת התקליטור ובהשלכות האפשריות של פגיעה בפרטיות והפרת חיסיון עורך דין-לקוח. הם קיבלו את הערעור, תוך שהם דוחים את החלטת בית המשפט המחוזי להעניק להגנה גישה בלתי מוגבלת לתקליטור. במקום זאת, בית המשפט העליון הורה לתביעה לבחון את תיבת הדוא"ל, לסווג את המסמכים לקטגוריות ולבחון את הרלוונטיות שלהם לתיק. התביעה הונחתה להתמקד בהתכתבויות הקשורות לאהוד אולמרט, לעדים רלב"ג ואורי מנצור, ובכל התכתבות בין עד המדינה לעורכי דין. ההגנה יכולה גם לבקש גישה לחומרים נוספים. תהליך זה היה צריך להסתיים בתוך 48 שעות. פסק הדין הדגיש את הצורך בדיוקנות בטיפול בחומרי חקירה כדי לשמור על חזקת התקינות וההגינות. ככלל, פסק הדין ביקש לאזן בין האינטרסים המתחרים של התביעה וההגנה תוך הבטחת ההגנה על מידע פרטי וסודי.