עב"ל 1069/04

תקציר

פסק הדין דן בזכאותם של תושבי ישראל לקצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי (המוסד) כמפורט בחוק הביטוח הלאומי. החוק זיכה תחילה את ההורים המבוטחים בקצבת ילדים חודשית עבור כל ילד, אך תוקן בהוראת שעה במהלך השנים. באופן ספציפי, הקצבה לילד הראשון בוטלה בין השנים 1985-1993 והקצבה לילד השני בוטלה בין השנים 1990-1993. המערערים במקרה זה היו הורים לשתי בנות שקיבלו קצבת ילדים לפני חוקי השעה אך לא קיבלו אותן בתקופת הביטול. משהסתיימו הביטולים בשנת 1993, לא הוחזרו המערערים מיד להטבות הקודמות שלהם וקיבלו אותן רק לאחר הגשת תביעה חדשה בשנת 2002. בית המשפט פסק לטובת המערערים, בקובעו כי הוראת השעה שינו באופן זמני בלבד את הדין הקיים, ומתום תקופת הביטול חזר החוק המקורי לתוקף. משכך, היו זכאים המערערים להשבת גמלותיהם ללא צורך בהגשת תביעה חדשה. המוסד חויב לחדש תשלומים על בסיס זכאותם הקודמת של המערערים, תוך שימוש בנתונים שהיו ברשותם. בנוסף, קבע בית המשפט כי אין די בהודעות פומביות ובמכתבים ששלח המוסד כדי לשלול זכויות משפטיות. עם זאת, בית המשפט הכיר במגבלת זמן המבוססת על חוק ההתיישנות, ולכן יש להשיב למערערים את הגמלאות רק מנובמבר 1995 ולא ממועד תביעתם בשנת 2002. לפיכך, הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, והמוסד חויב לשלם למערערים את קצבת הילדים כמפורט בחוק, בצירוף החזר הוצאות בסך 5,000 ₪.