רע"א 805/06

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט לשלושה מקרים דומים הנוגעים לזכויות השיפוי של המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) מחברות הביטוח על בסיס הסכמים הנוגעים לפיצויים המשולמים לנפגעי תאונות דרכים. סוגיית הליבה היא קביעת היקף השיפוי כאשר נכותו של נפגע אינה נובעת רק מתאונה. בית המשפט הפנה לפסק דין עמר, שקבע כי יש לחשב את השיפוי באופן יחסי על בסיס הנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה ביחס לנכות הכוללת. בית המשפט אישר החלטות קודמות של בתי משפט השלום והמחוזי שפעלו על פי עיקרון זה. ההסכמים נועדו לייעל את הפיצויים, אך אינם מטילים אחריות על חברות הביטוח בגין נכויות שאינן קשורות לתאונות. למרות החשש שגישה זו עלולה להוביל להתדיינות משפטית רבה יותר ולפגיעה ביעילות, מצא בית המשפט כי היא עולה בקנה אחד עם החוק ועם המסגרת החוזית. השופט רובינשטיין, למרות היסוס מסוים, הסכים שהשיטה מפרשת עמר יושמה נכון, והדגיש את הצורך במשא ומתן אפשרי בין המל"ל לחברות הביטוח לפתרון מעודן. השופט מלצר הסכים והדגיש כי הסכמה עם המל"ל עלולה להאריך שלא בצדק את התחייבויות המבטחים. לפיכך אישר בית המשפט את פסיקות הערכאות הנמוכות, דחה את הערעורים והטיל הוצאות משפט על המל"ל.