ת"פ 33191-09-15

תקציר

הנאשם הואשם בניסיון שוד. למרות שהנאשם הודה בביצוע המעשה המתואר בכתב האישום, הוא טען כי עשה זאת ללא כל כוונה פלילית, אלא רק כדי להיעצר. השופט פסק לטובת הנאשם והדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על התביעה. הם לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהנאשם התכוון לבצע גניבה, כנדרש לצורך אישום של ניסיון שוד. חומר הראיות, לרבות הודעותיו של הנאשם במשטרה, תמכו בטענתו כי כוונתו הייתה להיעצר ולא לבצע פשע. השופט ציין כי שודד אמיתי היה מכסה את פניהם ובוחר סניף שבו העובדים אינם מכירים אותם. מעשיו של הנאשם, לרבות חזרתו לבנק והישארותו במקום עד להגעת המשטרה, הצביעו על היעדר כוונה לבצע שוד. כמו כן, התביעה לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין מעשיו של הנאשם לבין הגניבה. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי עניינה של התביעה מותיר מקום לספק סביר באשר לכוונתו הפלילית של הנאשם, המיטיבה עם הנאשם. בעקבות זאת זיכה השופט את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו והורה על שחרורו המיידי. פסק דין זה ניתן בנוכחות פרקליט התביעה, פרקליטו של הנאשם והנאשם עצמו.