ע"ע 12986-12-14

תקציר

הערעור עסק בשתי סוגיות עיקריות הנוגעות להטבות שהעניק המערער לאחר פרישתו משירות המדינה מטעמי בריאות בטרם הגיעו לגיל 60. ראשית, ביקש המערער להגדיל את אחוזי הגמלה שלו על סמך הערכה רפואית, מבלי להשפיע על גובה המענק. השופטים אישרו את החלטת בית הדין האזורי והסכימו כי יש לחשב את הגמלה לפי משך השירות, שהביא לשיעור גבוה משמעותית מזה שקבעה הוועדה הרפואית. השופטים הדגישו כי חוק הפנסיה בשירות המדינה קובע קשר ברור בין שיעור הקצבה לבין משך השירות, כאשר הארכות אפשריות רק במקרים ספציפיים. מאחר שהמערער לא היה זכאי להארכה, שיעור הגמלה שלו נותר ללא שינוי. שנית, טען המערער כי שכרו הקובע, שעל פיו מחושבת הפנסיה שלו, צריך לכלול גמול חינוך כיתתי. השופטים פסקו לטובתו של המערער בעניין זה לאחר שמצאו כי עמד בתנאים המפורטים בחוזר המשנה לחשב הכללי. על פי החוזר, עובד חייב לקבל את הגמול כחלק מדמי המחלה שלו ולא לחזור לעבודה לאחר ניצול ימי המחלה כדי להיות זכאי. השופטים הבהירו כי עבודתו החלקית של המערער לאחר מחלתו אינה מהווה חזרה לעבודה, וכי הוא קיבל את הגמול במסגרת דמי המחלה בתקופה הרלוונטית. בנוסף, מתחו השופטים ביקורת על שינוי טענותיו וגרסאותיו העובדתיות של המשיב לאורך הליך הערעור, וציינו כי היה מקום לתת למערער הזדמנות להשמיע את טענותיו בבית המשפט המחוזי. משכך, קבעו השופטים כי המערער זכאי לגמול חינוך כיתתי בקצבתו. באשר להוצאות, חויב המשיב לשאת בהוצאות המערערת בסך 7,500 ₪ עקב שינויים בעמדתם וניסיונות להרחיב את היקף הערעור.