בד"א 61/14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשימוע משמעתי לעורך דין שהורשע בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת. עורך הדין לא העביר כספים השייכים ללקוח בזמן, אלא השתמש בכסף למטרותיו שלו. מדובר בעבירה חמורה המערערת את האמון שניתן במקצוע עריכת הדין, ועלולה להסלים במהירות לעבירה חמורה יותר של מעילה בכספי לקוחות. עורך הדין הודה באישומים נגדם. ועדת המשמעת הטילה עונש של 24 חודשי השעיה בפועל מלשכת עורכי הדין, וכן 36 חודשי השעיה נוספים, מה שהיווה זעזוע לעורך הדין. הוועדה גם הורתה לעורך הדין לשלם הוצאות ללשכת עורכי הדין. עורך הדין ערער על החלטה זו. ערכאת הערעור קבעה, כי אף שמדובר בעבירות חמורות, קיימות נסיבות מקלות שבית משפט קמא לא הביא בחשבון. אלה כללו את הזמן הרב שחלף בין האירועים המדוברים לבין הגשת התלונה, השבת כספו של הלקוח בסופו של דבר, נסיבותיו האישיות של עורך הדין והרקורד ללא רבב שלהם במשך שני עשורים של עיסוק בעריכת דין. ערכאת הערעור מתחה ביקורת גם על הימנעותה של התביעה מלספק לבית משפט קמא הנחיות בנוגע לגזרי דין קודמים במקרים דומים, אשר עשויות היו לסייע לבית משפט קמא לקבוע עונש הולם. ערכאת הערעור קיבלה את הערעור, בהתחשב במכלול הנסיבות. הם הפחיתו את העונש ל-12 חודשי השעיה בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי נוספים, החל מה-15 בנובמבר 2014. העיצום הכספי נותר בעינו, כפי שקבע בית משפט קמא. החלטת ערכאת הערעור שיקפה את חומרת העבירות, תוך התחשבות גם בגורמים המקלים ובשיהוי המופרז מצד המתלונן.