ע"פ 6053/13
פסק-דין עליון
תקציר
בית המשפט דחה את ערעורו של הנאשם על קביעת אזור העונש שלו, שלטענתו צריך להיות כמחצית מהנאשמים האחרים (יוסי נפתלי) המעורבים באותו מקרה. הנאשם טען כי צריך להיות יחס קבוע לחומרת הענישה בין עבריין עיקרי לבין עוזר, מה שלא המקרה כאן. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי נסיבותיו של כל נאשם הן ייחודיות ושונות, כלומר תחומי הענישה שלהם אינם חייבים להיות זהים. החוק מחייב את בית המשפט לשקול את חומרת העבירה, אשמתו של הנאשם והנסיבות הספציפיות של המקרה בבואו לקבוע את אזור הענישה המתאים. מכיוון שדרגות האשמה שונות בין הנאשמים, גם אזורי הענישה יהיו שונים בהתאם. במקרה זה, הנאשם השני מילא תפקיד קטן יותר בעבירה, והצדיק את ההבדל באזורי הענישה. זאת ועוד, עברו הפלילי של המערער, הכולל עבירות חוזרות ונשנות ותפקיד בולט בעבירה הנוכחית, משפיע אף הוא על הקביעה. בית המשפט דוחה אפוא את הטענה בדבר יחס שקילות מוגדר מראש בין המתחמים שהוקצו לנתבעים שונים. במקום זאת, היא מדגישה את הדרישה לבסס יחס הולם בין חומרת הפשע לבין אשמתו האישית ונסיבותיו של כל נאשם.
חקיקה מקושרת
ע"פ 6053/13 אלעביד פאיז נ' מדינת ישראל, עליון (10.4.2014)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.