ע"ע 7566-11-19

תקציר

בערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב אישר בית המשפט את הקביעה הקודמת לפיה תשלומים שקיבל המערער, עובד לשעבר, כגון "מענק אי היעדרות" ו"החזר ביטוח לאומי" אינם חלק משכרו הקובע לצורך פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה או חישובי דמי חופשה. העובד טען כי יש לראות בתשלומים אלה שכר, אך בית הדין קבע כי מדובר בהטבות מותנות. מענק אי-ההיעדרות, הצמוד לתנאי נוכחות והתנהגות, והחזר הביטוח הלאומי, הנתפס כגמלה ולא כשכר, נקבעו שניהם מחוץ לתחום רכיבי השכר הרגילים על פי הסכמי מפעל היסטוריים. העובד לא ערער על רכיבים אלה במשך 30 שנות העסקתו, למרות החרגתם מחישובי הפנסיה והפיטורים. הערעור הדגיש את חשיבותם של הסכמים היסטוריים, שנמצאו והוצגו במהלך המשפט, המראים כי משא ומתן קיבוצי והבנה הדדית בין העובדים להנהלה היו הבסיס לתשלומים אלה. עוד ציין בית הדין כי עובדים אחרים ערכו הסכמים פרטניים בנוגע לתשלומים אלה, הזדמנות שהמערערת לא ניצלה. טענתו נחלשה עוד יותר נוכח העובדה שקיבל את ההסכמים במהלך כהונתו ללא מחאה. משכך, דחה בית המשפט את הערעור וחייב את המערערת לשלם 7,500 ₪ בגין הוצאות המשפט של החברה. החלטה זו התקבלה פה אחד בקרב השופטים ונציגי הציבור.