דב"ע נד/4 - 1

תקציר

פסק דין זה דן בהשלכות המשפטיות של החלפת מעסיק עקב העברת בעלות במפעל, תוך התמקדות בשתי שאלות מרכזיות. ראשית, היא בוחנת האם לעובדים יש זכות לדרוש את המשך העסקתם על ידי מעסיקם הקודם, גם לאחר העברת הבעלות במפעל, ללא הסכמתם, למעסיק חדש. שנית, הוא בוחן את ההסדרים החוזיים הנורמטיביים החלים בתרחיש כזה, תוך התייחסות ספציפית לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 ולחוק הפגיעה בעבודה. מסקנת פסק הדין היא כי לעובדים אין זכות לדרוש את המשך העסקתו של המעסיק הקודם, שכן שינוי בעלות במפעל אינו מסיים אוטומטית את יחסי עובד-מעביד. במקום זאת, על העובדים לנקוט יוזמה לנתק מערכת יחסים זו אם אינם מעוניינים לעבוד אצל המעסיק החדש. מסקנה זו מבוססת על ההבנה כי לעובדים זיקה הדוקה למפעל ולמקום עבודתם, המבטיחה יציבות והמשכיות ביחסי העבודה. בנוסף, בית המשפט מפרש את סעיף 4 להסכם הקיבוצי בין התעשייה האווירית להסתדרות וקובע כי הוא מחייב את התעשייה האווירית להבטיח את המשך ההגנה על זכויות העובדים על פי ההסכם רק במקרה של שינוי בעלות. סעיף זה אינו מטיל כל מגבלה על "שינוי הבעלות" עצמו ומוגבל להבטחת שמירת הזכויות הנגזרות מההסכם הקיבוצי. פסק הדין מתייחס גם לסוגיית החובות הנוספות ולתחולת חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, וקובע כי חליפת מכתבים והצהרות בין התעשייה האווירית לעובדים אינה מהווה חובה מחייבת על התעשייה האווירית. כמו כן, בית הדין מבהיר כי חוק המחאת חיובים אוסר על המחאה של זכות בעלת אופי אישי ללא הסכמת הנושה (במקרה זה, העובדים), אך אינו מונע מעובדים להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים אם אינם מסכימים להחלפת מעסיקים. לבסוף, השופטים מקבלים פה אחד את הערעור על תיקון טעויות בפסק דינו של בית הדין האזורי, ומבצעים את התיקונים המתאימים. כן הם מחליטים, ברוב דעות, לדחות את הערעור העיקרי בד"ב נד/4-1, תוך הדגשת היעדר צווים בעניין ההוצאות.