ת"א 2702/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישו תובעים המבקשים סעד הצהרתי וצו מניעה בנוגע לתשלומים שהם זכאים לקבל מהנתבעים, הקשורים לפרויקטים של הרכבת. הנתבעים הגישו בקשות לדחיית התביעה, בטענה כי התובעים לא כימתו את תביעתם כראוי, וכי סעד הצהרתי אינו מתאים במקרה זה שכן התביעה ניתנת לכימות במונחים כספיים. בנוסף, הנתבעת מס' 3 מבקשת לדחות את התביעה מחמת אי תשלום אגרות. התובעים טוענים כי לא קיבלו את כל המסמכים הנדרשים מהנתבעים, מה שמונע מהם לכמת את תביעתם. הם מבקשים לפצל את ההקלות, לקבל תחילה הצהרה ולאחר מכן לבקש סעד כספי לאחר השלמת הגילוי. בית המשפט בוחן את ההיסטוריה הפרוצדורלית ומוצא כי הסכם פשרה משנת 2005 בין הצדדים לא חייב את התובעים לתקן את תביעתם בכל הנסיבות. היא מקבלת את טענת התובעים כי הם זקוקים לסעד הצהרתי כדי לבסס את זכאותם לתשלומים ולאחר מכן לגלות את המסמכים הרלוונטיים לכימות התביעה, מה גם שהנתבעים לא מסרו את כל המידע המבוקש. בית המשפט מציין כי עמדת התובעים אינה בלתי סבירה ודוחה את בקשות הנתבעים לדחות את התביעה על הסף. היא מאפשרת לבקשת התובעים לפצל את הסעדים ומבקשת כתבי הגנה מהנתבעים בתוך 45 יום. פסק הדין ניתן מבלי לפגוע בטענות המהותיות של הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.