רע"א 1287/92

תקציר

פסק הדין כרוך בדיון משפטי מורכב בשאלה האם לקיים או לסטות מתקדים קודם של בית המשפט העליון, דהיינו ע"א 463/85. השופט א' גולדברג והנשיא שמגר טוענים נגד חריגה מתקדים זה בהיעדר נסיבות מיוחדות ומדגישים את הצורך ביציבות וודאות במערכת המשפט. לטענתם, עניינים הנוגעים למשפט הציבורי ולסמכותם הסטטוטורית של פקידי השלטון המקומי צריכים להידון בבג"ץ, ולא לסטות מבתי המשפט האזרחיים. מנגד, השופט א' ברק והשופט ש' לוין תומכים בסטייה מהתקדים, תוך ציון שינויים בפרספקטיבה השיפוטית וחלוקת האחריות השיפוטית. לטענתם, עם הפרשנויות המתפתחות והצורך לפזר את עומס העבודה ולהשתמש בבתי המשפט ביעילות, מוצדק לשקול מחדש את גבולות השיפוט. הם מדגישים כי יציבות וגמישות חייבות לדור בכפיפה אחת בפרשנויות משפטיות, ומניחים כי שמירה על תקדימים מיושנים עלולה לפגוע בצדק. השופט אור מסכים עם ברק ולוין, ומדגיש את הדיון הכרוך בכך ואת הכוונה לבחון מחדש את התקדים בהרכב של חמישה שופטים. בסופו של דבר, פסק הרוב לדחות את הערעור והחליט שלא לפסוק הוצאות, דבר המסמל שינוי במדיניות השיפוטית בנוגע לכשירות השיפוטית בין בתי המשפט, המשקף שינויים רחבים יותר במאזן הפרשנות המשפטית והפרגמטיזם השיפוטי.