פ"א 29037-09-16

תקציר

הערעור מתייחס לצו סגירה מנהלי של מכון עיסוי מחשש להתקהלות בלתי חוקית. השאלה המתעוררת במקרה זה היא לאיזה בית משפט יש סמכות לדון בבקשה לביטול צו כזה שהוציא קצין משטרה בכיר לפי סעיף 78(א) לפקודת המשטרה. בית משפט השלום דחה את טענת המשיבה כי אין לה סמכות ודחה את הבקשה לגופה. המשיב טען כי יש לערער על החלטת בית משפט השלום משום שהיא נעדרת סמכות מהותית, שיכולה להינתן רק על ידי בית המשפט הגבוה לצדק. השופט שדן בערעור הסכים עם טענת המשיב וקבע כי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית בתיק. השופט הסביר כי מאחר שאין הוראה בפקודת המשטרה או בכל חוק אחר הקובעת מי יהיה בית המשפט המוסמך במקרים כאלה, חל הכלל המקנה לבית המשפט הגבוה לצדק סמכות לדון בהחלטות וצווים שהוצאו על ידי רשויות המדינה או בעלי תפקידים ציבוריים. השופט ציין את חוסר ההיגיון במצב הנוכחי, בו חלק מהצווים נדונים בבית המשפט לעניינים מנהליים ואחרים בבית משפט השלום, והביע את העדפתו לפתרון חקיקתי לתיקון החוק ולבירור בית המשפט המוסמך. השופט הדגיש כי לא ניתן להעניק סמכות עניינית באופן פרשני, במיוחד כאשר היא נעדרת בסיס סטטוטורי, והצביע על הבעיות הנובעות מפיצול הסמכויות הנוכחי. לפיכך קבע השופט כי החלטת בית משפט השלום בטלה, והערעור התקבל בעילה של חוסר סמכות. השופט לא התייחס לטענות האחרות של הצדדים ולא ביטל את צו הסגירה, שנותר על כנו עד שבית משפט מוסמך יחליט אחרת. לבסוף, הביע השופט תמיהה על תיאום המשטרה עם צוות צילום טלוויזיוני שתיעד את הסגירה, וביקש מבא כוח המשיב להעביר חששות אלה לגורמי המשטרה המתאימים.