ע"ע 360/99

תקציר

עניינו של המערער, לשעבר מנהל מינהל סחר פנים במשרד המסחר והתעשייה, אשר הועבר מתפקידו ובהמשך ביקש פסק דין הצהרתי שיכריז על הרחקתו שלא כדין, לצד פיצוי בגין נזקים לא ממוניים ועוגמת נפש. התיק הוחזר תחילה לתפקידו בצו בית משפט עד להגשת התביעה העיקרית, ובדק האם המדינה פעלה שלא כדין ובחוסר תום לב. בית המשפט המחוזי מצא הפרות של סדר דין מינהלי תקין, וציין את חוסר תום הלב של המדינה. הדחתו של המערער הפרה שני חוזים: חוזה העובד הבכיר שלו והסכם נוסף בעקבות הצלחתו להגיש בקשה למכרז. ההפרות היוו סיום חוזה שלא כדין, המצדיק פיצוי. בית הדין הארצי לעבודה בחן את הסמכות לפסוק פיצויים לפי חוק החוזים והמשפט המנהלי, כאשר דעת הרוב מצאה עילה לחבות מוגברת של המדינה בשל תפקידה הכפול כמעסיק וכגוף מנהל. התנהלות המדינה הוגדרה כקיצונית, והביאה לפגיעה לא ממונית משמעותית במערער, המצדיקה פיצוי בסך 30,000 ₪. עם זאת, דעת המיעוט ראתה את ההפרה במונחים פרוצדורליים בלבד, וקבעה כי פיצוי בגין עוגמת נפש ייפסק רק במקרים חריגים. בסופו של דבר, הערעור התקבל ברוב קולות, ואישר פיצוי משמעותי נוכח התנהלות לא ראויה והפרות פרוצדורליות מצד המדינה, תוך הדגשת אחריותו הייחודית של מעסיק ממשלתי.