תמ"ש 24940/01

תקציר

בתביעה שהגישה אישה נגד בעלה למזונות, פסק בית הדין לטובת האישה. הבעל והאישה, א.ו. וג.ו., היו נשואים כ-9 שנים ונולדו להם שלושה ילדים משותפים, בני 9 ו-3 (תאומים). הבעל עזב את בית הנישואין בנובמבר 2001 בעקבות סכסוכים בין בני הזוג, ככל הנראה על רקע יחסיו עם אישה אחרת. האישה טענה כי הבעל אחראי למזונות ילדיהם, כמו גם לעצמה, למרות שהם חיו בנפרד, שכן הוא זה שעזב את הבית מרצון. הבעל, לעומת זאת, טען כי עזיבתו נבעה מהתנהגותה של האישה וסירובה להתפייס עמו. בית הדין מצא כי עזיבתו של הבעל אכן הייתה מרצון וכי הוא לא עשה כל ניסיון פיוס כנה, ולכן האישה עדיין זכאית למזונות למרות פרידתם של בני הזוג. עוד קבע בית הדין כי הכנסתו וכושר השתכרותו של הבעל גבוהים משמעותית מכפי שתבע, וכי הוא התפטר מעבודתו זמן קצר לאחר שהתעוררה המחלוקת בניסיון להפחית את דמי המזונות שיהיה עליו לשלם. השופט קבע כי הדין העברי חל על בני הזוג, בהיותם יהודים בעצמם, ועל פי הדין העברי הבעל אחראי לדאוג לצרכי אשתו, אחריות הנמשכת ללא קשר לפירוד, אלא אם כן נמצא כי האישה התנהגה באופן בלתי הולם, מה שלא היה המקרה כאן. השופט הורה לבעל לשלם מזונות בסך 6,800 שקל לחודש, מתוכם 1,800 שקל לאישה ו-5,000 שקל לילדים. הסכום הנקוב עבור הילדים כולל 1,250 ₪ לחודש עבור כל קטין עד הגיעם לגיל 18 או תחילת שירות צבאי חובה, לפי המאוחר, ואז יופחת סכום זה ל-1/3 עד הגיעם לגיל 21 או סיום שירותם הצבאי. כמו כן חויב הבעל לכסות מחצית מהוצאותיהם החריגות של הילדים, עד 500 ש"ח לחודש, אלא אם כן הוצאות אלה תואמו עמו מראש. תוקפו של פסק הדין מיום הגשת התביעה, קרי 28.11.01, ותשלומי המזונות הזמניים של הבעל יקוזזו כנגד סכום זה. לבסוף חויב הבעל לשלם את הוצאותיה המשפטיות של האישה, בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.