ת"א 9210-07-19

תקציר

בפסק דין זה טענו בני זוג שרכשו דירה מחברה קבלנית לליקויים ואי התאמות בנכס. התובעים קיבלו חזקה בדירה בדצמבר 2014, אך ללא צו אכלוס בטופס 4, אותו קיבלו בינואר 2015. הרוכשים חתמו על פרוטוקול מסירה ראשוני לדירה ביוני 2014, תוך ציון כל הליקויים שדרשו תיקון, וחתמו על אישור מסירה בדצמבר 2014. הרוכשים מכרו דירה נוספת כדי לממן רכישה זו וטענו כי המוכר ניצל את מצוקתם. עוד ציינו כי בדירה היו ליקויים רבים, לרבות רטיבות, וביקשו פיצוי בסך 250 אלף שקל, בטענה כי המוכר לא תיקן את הליקויים. המוכר טען כי הטענה משוללת כל יסוד וכי הרוכשים ביקשו חזקה מוקדמת. עוד טענה החברה כי פעלה בהתאם להסכם המכר ותיקנה את כל הליקויים שצוינו. באשר למועד המסירה, קבע בית המשפט כי הדירה נמסרה בחודש דצמבר 2014, במועדים המפורטים בהסכם. גם טענת התובעים כי הופעל עליהם לחץ לחתום על מסמכי המסירה נדחתה. השופטת הסכימה כי התובעים אחראים לחיבור הדירה לרשת החשמל, וכי אספקת החשמל הזמנית מספיקה. הבעיה העיקרית הייתה הרטיבות הרבה בדירה, שלטענת התובעים הופיעה שנתיים לאחר המעבר לדירה. הנתבעים טענו כי מקור הרטיבות אינו באחריותם, וטענו כי מקורה במכשיר שהותקנו על ידי התובעים. השופט מינה מומחה, מר דן ברלינר, שחוות דעתו הייתה שנושא הרטיבות משתפר בהדרגה ואינו באחריות הנתבעת. בקשת התובעים לריצוף מלא מחדש של הדירה נדחתה, ובמקום זאת נפסקו להם 5,000 ₪ עבור איטום ותיקונים אחרים, בתוספת 30,000 ₪ עבור ירידת ערך הדירה. השופטת בחנה ליקויים נוספים לכאורה, חלקם לטובת התובעים וחלקם לטובת הנתבעת, והורתה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 25,450 ₪ בתוספת מע"מ עבור התיקונים, ו-6,000 ₪ בגין עוגמת נפש. סכום זה כלל גם 3,890 ₪ עבור שכר טרחת המומחה של התובעים ו-2.5% מסכום הפיצוי בגין שכר טרחת התביעה, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. לנאשם ניתנו 30 יום לשלם סכומים אלה.