בש"פ 2613/92
החלטה עליון
תקציר
נגד המערער בתיק זה הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות, לרבות קשירת קשר וסחיטה, והוא נעצר בתחילה. מאוחר יותר הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו בערבות בתנאים מחמירים, בהם מעצר בית וערבויות כספיות. כחודשיים לאחר מכן ביקש המערער לבחון מחדש את תנאי השחרור, אך בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה והוביל לערעור זה. המערער טען כי חלוף הזמן ועמידתו בתנאי הערבות מלמדים על שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בצו המעצר. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי יש לפרש את מושג שינוי הנסיבות באופן רחב, ובמקרה זה טענות המערער אינן מהוות נסיבות חדשות. עוד ציין בית המשפט כי השיהוי בהליך הפלילי היה במסלול הרגיל ואינו מצדיק בחינה מחודשת. יתר על כן, תשלום החוב לא היה גורם מכריע, שכן שיבוש הצדק והסכנה הפוטנציאלית לא צומצמו במידה מספקת. השופט לוי הגיע למסקנה כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה הקודמת ודחה את הערעור, תוך שהוא דוחה את דחיית בית המשפט המחוזי לדיון חוזר.
חקיקה מקושרת
בש"פ 2613/92 אהרון משולם נ' מדינת ישראל, עליון (29.5.1992)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.