ע"א 6431/96

תקציר

במקרה זה, דחה בית המשפט ערעור שעסק בפיצויים שנפסקו לתובע והחליט שלא לפצות את הורי התובע בגין תביעות בגין נזקים נפשיים. ההורים תבעו פיצוי בגין עוגמת נפש שנבעה מתאונה בה היה מעורב ילדם, תוך ביסוס תביעותיהם על פקודת הנזיקין. למרות שבית המשפט המחוזי פסק להם תחילה 100,000 ₪ כל אחד בגין נזקים לא ממוניים, נקבע כי תנאי אלסוחא, המחייבים הוכחת עוגמת נפש מהותית כגון מחלת נפש או נזק נפשי חמור, לא התקיימו. בית המשפט קבע כי הקריירה של האב לא נפגעה מהנזק הנפשי הנטען וציין את חזרתו לעבודה זמן קצר לאחר התאונה ואת חוסר הצורך שלו בטיפול פסיכיאטרי. כמו כן, תביעתה של האם נדחתה, שכן היא סירבה לבדיקה רפואית נוספת ולא עסקה בטיפול פסיכולוגי. עתירותיהם להגדלת הפיצויים נדחו, ובית המשפט מתח ביקורת על מה שראה כהגזמה בטענותיהם. כתוצאה מכך בוטלה אחריותם של הנתבעים לשלם להורים. בנוסף, בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של התובע, אך דחה הוצאות אחרות בשל הגשת הראיות המוגזמות של התובעים. פסק הדין הביא להפחתה של למעלה משני מיליון ₪ מהנזקים שנפסקו בתחילה לתובע, וחובת הנתבעים לפצות את ההורים הוסרה. כמו כן חויבו התובעים לכסות את הוצאות הערעור של הנתבעים. ההחלטות הוסכמו על ידי הנשיא א' ברק והמשנה לנשיא ש' לוין, בעקבות פסק הדין שניתן על ידי השופט אור ביום 4.8.98.