תמ"ש 13990/96

תקציר

פסק דין זה דן בחלוקת האחריות הכלכלית למזונות בין הורים גרושים, ואופן חלוקת הנטל קובע את היקף החבות. היא בוחנת כיצד משפיעה הזכות לשוויון, כזכות יסוד חוקתית, על יישום הדין האישי בעניין מזונות. פסק הדין מציע פרשנות מצמצמת למונח "צרכים הכרחיים", אשר תעביר הוצאות מסוימות מאחריותו הבלעדית של האב לאחריותם המשותפת של שני ההורים על פי דיני הצדקה. צרכים אלה כוללים מזון, ביגוד ודיור, בעוד שהוצאות כמו בידור, דמי כיס וטיפול בילדים ייחשבו לצרכים מדיני צדקה. פרשנות זו מקדמת שוויון בין ההורים ומשפיעה על חלוקת דמי המזונות. חובתו המוגברת של האב לממן את צרכיו ההכרחיים של הקטין, שאינה חלה על האם, משמעה שהוא אינו יכול לטעון כנגד תביעת הקטין מבלי לענות תחילה על צרכים אלה. אולם, אם האב אינו יכול להרשות זאת לעצמו, האם מחויבת לעזור, בהתאם ליכולתה. המקרה הספציפי עוסק בתביעת מזונות עבור קטינה שהוריה יהודים ולא נשואים. בהתחשב באבטלה של האב ובהכנסתה הקבועה של האם, השופט מורה לאב לשלם 1,075 שקל בחודש עבור צרכי הילד, בתוספת הוצאות רפואיות, בתוספת תשלומים נוספים עבור אחריות משותפת על פי חוק צדקה. פסק הדין גם מבטל את איסור הנסיעה של הקטינה לארה"ב עם אמה ופוסק לאם הוצאות משפט. פסק דין זה מדגיש את הזכות החוקתית לשוויון בחלוקת האחריות הכלכלית של ההורים, תוך התחשבות גם בנסיבות הפרטניות.