ע"ב 5856/04

תקציר

המקרה סובב סביב קבוצת מצילים המועסקים על ידי עיריית תל אביב. השאלה המרכזית היא האם המצילים זכאים לשמור על התשלומים שקיבלו מהעירייה, שנפסקו כבלתי חוקיים על ידי הממונה על השכר. הנציב הורה למצילים להחזיר את הסכומים ששולמו בעודף, מה שהוביל לתביעה הנוכחית. המצילים עובדים בעירייה מזה שנים רבות, לעיתים קרובות מחייבים אותם לעבוד שעות נוספות מעבר לכך, לעיתים בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. תנאי העסקתם כללו מערכת ייחודית של "בנק שעות", המאפשרת להם לצבור שעות נוספות ולממש אותן במועד מאוחר יותר. שיטה זו, יחד עם הסכמים מקומיים אחרים, הביאה לכך שהמצילים השתכרו מה שהנציב הגדיר כ"שכר גבוה", החורג מהמגבלה המותרת. הממונה, בהפעילו את חוק יסודות התקציב, הורה על החזר השכר המופרז הזה, מה שהוביל למחלוקת הנוכחית. בית המשפט ניתח בהרחבה את אינטרס ההסתמכות, תוך הבחנה בין היבטיו התועלתניים והמוסריים כפי שפורטו בפסיקה קודמת. בפסק הדין נקבע כי הנציב לא שקל באופן בלתי סביר את נסיבותיהם המשתנות של המצילים ואת מוסריותם של הצדדים המעורבים. בית המשפט קיבל את הטענה כי לו ידעו המצילים על ההחזר הפוטנציאלי, הם היו נוקטים בצעדים משפטיים כדי להימנע מעבודה בשעות נוספות מופרזות. בנוסף, התנהגותה המטעה של העירייה ואי יישום הסכם משנת 1999 תרמו לתשלומים החריגים. בפסק הדין הודגש כי יש להפעיל את סמכות הנציב במשורה ובדייקנות, מה שלא קרה במקרה זה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעת העירייה להשבת רכוש, וציין כי החלטה זו לא פגעה בסמכותו של הממונה לטעון לסמכותו באופן סביר ובהתחשב בכל השיקולים. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.