בר"ע 23364-09-21

תקציר

בית הדין האזורי בבאר שבע דחה את טענתו של עובד לפיטורים שלא כדין מחמת אפליה על רקע השקפותיו הדתיות, שכן הוא לא הגיש את התצהירים הנדרשים לעדות ראשונית במועד. לאחר מכן הגיש העובד בקשה להוסיף שלושה תצהירים מאוחרים לתביעה, שגם אותם דחה בית הדין המחוזי. העובד ערער על החלטה זו. בית הדין לעבודה נעתר לבקשת העובד, והחליט כי יש לקבל את שלושת התצהירים הנוספים כראיה. בית הדין הכיר בכך שהעובד לא עמד בדרישות הפרוצדורליות אך הצדיק את מעשיו של העובד בכך שלא נעשו בחוסר תום לב, וההגשה המאוחרת לא פגעה ביכולתו של המעסיק להתגונן. בית הדין הדגיש את משמעות האתגר של העובד – הוכחת הפליה – ואת הקושי המהותי בכך. נפסק כי התצהירים הנוספים, המעידים על יחסם של אחרים שהיו שותפים להשקפותיו הדתיות של העובד, היו רלוונטיים וחשובים למקרה, וגברו על החסרונות הפרוצדורליים. השופטים, המשנה לנשיא אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן והשופטת סיגל דוידוב-מוטולה, הדגישו כי אין לראות בהחלטתם עידוד כללי של רפיון לדרישות פרוצדורליות. הם הגיעו למסקנה כי במקרה ספציפי זה, אופייה החריג של טענת האפליה מצדיק קבלת הראיות המאוחרות, במיוחד נוכח תפקידו של המעסיק בניהול המוסד באמצעות התאגדות צד ג'. ההחלטה התקבלה בנוכחות נציגי ציבור, גב' חיה שחר המייצגת עובדים ומר דורון קמפלר מייצג מעסיקים.