ע"פ 8687/20

תקציר

בפסק דין זה החליט ערכאת הערעור להתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא בתיק שעניינו אישומים במעשה סדום. בית המשפט מצא כי שגה בית משפט קמא בכך שסטה ממתחם הענישה המקובל בשל גילו ומצבו הבריאותי של המשיב, אשר היה צריך להיבחן רק במסגרת מתחם הענישה המתאים, ולא כשיקולים לסטייה. עוד הדגיש בית המשפט כי החריגה המבוססת על שיקולי שיקום אינה מוצדקת במקרה זה. המשיב לא קיבל אחריות מלאה על מעשיו, ולא הובאו ראיות מוצקות מגורם מקצועי, כמו שירות המבחן, המצביעות על סיכוי ממשי לשיקום. יתר על כן, בית משפט קמא קבע עונש נמוך מעונש המינימום ללא הטעמים המיוחדים הנדרשים, בניגוד לאמות מידה משפטיות מבוססות. עבירות מין בקטינים, בעיקר על ידי בני משפחה, מחייבות התחשבות בגמול והרתעה על פני נסיבותיו האישיות של העבריין. לפיכך, הציעה ערכאת הערעור להפחית את העונש קרוב יותר לרף התחתון של טווח הענישה המתאים, תוך שמירה על המינימום הקבוע בחוק, ובסך הכל 5 שנות מאסר בגין מעשה סדום. ערעורו הקודם של המשיב נדחה, וערעור המדינה התקבל, תוך התאמת עונשו של המשיב ל-42 חודשי מאסר, בשקלול הזמן שריצה, כדי לקיים את חומרת העבירה תוך יישור קו עם תקדימים משפטיים. פרסום פסק הדין הותר תוך הגבלות כדי להגן על זהות המתלוננת.