ע"ע 31097-12-20

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור בעניין זכויות פנסיוניות של רופא שעבד במספר בתי חולים ציבוריים. עיקרו של הערעור היה כי המערער ביקש להיות מבוטח בתכנית פנסיה תקציבית, שתזכה אותו בהטבות פנסיה מסוימות. בית המשפט קבע כי תנאי מוקדם להצטרפות למסלול הפנסיה התקציבית הוא היותו עובד קבוע, דבר שהמערערת לא הייתה. בית המשפט בחן הסכמים ותקנות שונים הנוגעים להעסקת רופאים במגזר הציבורי ומצא כי זכותו של המערער לקביעות, ומכאן להחלת הסכמי המשכיות שיזכו אותו בפנסיה תקציבית, מותנית בהשלמת התמחות שנייה ובתקופת העסקה נוספת. מאחר שהמערער לא השלים דרישות אלה, הוא לא היה זכאי לפנסיה תקציבית במהלך עבודתו באף אחד מבתי החולים. לחילופין, טען המערער כי בתי החולים הפרו את חובת הגילוי ותום הלב, וכי כתוצאה מכך יש להיות זכאי לפנסיה תקציבית או לקבל פיצויים. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי המערער לא ערך בדיקת נאותות וכי המידע החלקי שקיבל אינו מהווה עילה מספקת לסעד חריג. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי התפטרותו של המערער מאחד מבתי החולים לא גרמה לו נזק בלתי הפיך, וכי יכול היה להיוועץ במקורות אחרים. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור אך המליץ למדינה לשקול מחדש הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט, בהתחשב במצבו של המערער. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, והמדינה עודדה לבחון מחדש את עמדתה בנושא.