תמ"ש 12091/00

תקציר

התובע, מנהל בית ספר, והנתבע, רואה חשבון, היו נשואים שלושים שנה ולהם שלושה ילדים משותפים. התובע הגיש תביעה למזונות מוגדלים מהנתבע, תוך ציון שינוי נסיבות מהותי מאז פסק הדין המקורי למזונות. התובע הצביע על הכנסתו המוגברת של הנתבע מעבודתו כראיה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות התובע אינן מוצדקות. גם הכנסתה של התובעת גדלה עם הזמן, והיא הייתה בעלת דירה משלה. כמו כן, ניכר היה כי התובעת מעכבת את הליך הגירושין מסיבות כלכליות, בתקווה להמשיך ולקבל מזונות. בית המשפט הדגיש כי מזונות צריכים להתבסס על רמת החיים במהלך הנישואין והכנסות הצדדים בעת הפרידה. מאז פסק הדין המקורי חיו הצדדים בנפרד למעלה מעשר שנים, ובית המשפט לא ראה סיבה לשנות את סכום המזונות בנסיבות חריגות. בנוסף, צוינה התנהלותו של התובע לאורך כל הדיונים, שהתאפיינה בעיכובים רבים ומיותרים ובניסיונות להרחיב את היקף המשפט. כתוצאה מכך, נדחתה תביעתה של התובעת למזונות מוגדלים, והיא חויבה לשלם לנתבע 10,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.