בג"צ 450/80

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק במחלוקת סימני מסחר על הזכות לרשום סימן המציג תמונת צבי או צבי על קופסאות תה, כאשר מעורבים בכך שלושה צדדים: המערערת והמשיבים 2 ו-3. המערערת הייתה הראשונה שהשתמשה בסימן, אך האחרונה לבקש את רישומו. המשיב 1, רשם סימני המסחר, קבע כי הסימן איבד את אופיו הייחודי עקב שימוש נרחב של אחרים ולכן אין לרשום אותו על ידי מי מהמבקשים. בג"ץ אישר החלטה זו. בית המשפט קבע כי לרשם סמכות לקבוע כי אף אחד מהמבקשים אינו רשאי לרשום את הסימן במהלך דיון בסעיף 29, שמטרתו לקבוע את זכויותיהם היחסיות של המבקשים. במקרה דנן, הסימן, אף שנעשה בו שימוש לראשונה על ידי המערערת, הפך לנחלת הכלל עקב שימוש נרחב שעשו אחרים, לרבות המשיבים 2 ו-3. כתוצאה מכך, היא איבדה את אופייה הייחודי ואת מעמדה המגן על פי דיני סימני המסחר. העיקרון העומד כאן הוא ההגנה מפני הונאה ונאמנות לאמת – כאשר סימן הופך להיות ידוע ונעשה בו שימוש רב, הוא אינו מחזיק עוד בייחודיות שתצדיק את רישומו לגורם יחיד. חיקוי נרחב של סימן שולל את זכויות ההגנה של הבעלים. מאחר שהמערערת התמהמהה ברישום הסימן, ואפשרה למשיבים 2 ו-3 לבסס טענות משלהם, מצא בית המשפט כי הסימן הפך לדבר שבשגרה ואינו ייחודי עוד. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם הוצאות משפט למשיבים 2 ו-3. פסק דין זה מדגיש את החשיבות של רישום סימן מסחרי בזמן ואת ההשלכות האפשריות של עיכוב פעולה במקרים של שימוש נרחב בסימן.