ת"א 1786-04-23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית הבקשה לצו מניעה זמני. החלטה זו מבוססת על שלושה שיקולים מרכזיים. ראשית, סיכויי הצלחת התביעה קלושים ביותר, שכן המבקשים לא הוכיחו עילת תביעה אישית. הם לא הוזכרו בצוואתו של המנוח והראיות מצביעות על כך שהמנוח לא העניק להם זכות בלתי חוזרת להתפלל בנכס. שנית, מאזן הנוחות נוטה מאוד לטובת המשיב. שגרת יומם של המבקשים לא תיפגע באופן משמעותי מהיעדר צו מניעה, ואילו עיזבון המנוח ייפגע משמעותית בשל העיכוב במימוש הנכס. לבסוף, הבקשה נגועה בחוסר תום לב ושיהוי מצד המבקשים, שהיו מודעים להתמשכות ההליכים אך המתינו זמן רב ככל האפשר להגשת בקשתם. שילוב גורמים אלה מביא לדחיית הבקשה לצו מניעה זמני. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב, בסך 10,000 ₪.