ע"א 4745/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. הערעור הוגש על ידי גרושתו של החייב וארבעת ילדיהם, וערערו על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל הענקת בניין מגורים בן שלוש קומות מהחייב לילדיו. העברת הבניין הורתה על ביטול לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, שכן נפסק כי ההענקה התרחשה בתוך שנתיים מיום חדלות הפירעון של החייב ולא נעשתה בתמורה לתמורה. המערערים טענו כי המבנה הועבר לילדים בשנת 2001 במתנה, אך בית המשפט המחוזי מצא כי העברת הזכויות לא נרשמה כראוי וכי התצהירים שהובאו כראיה מוטלים בספק. עוד קבע בית המשפט כי החייב לא היה הבעלים של החלקה עליה הוקם הבניין עד שנת 2014, כלומר לא יכול היה להעניק אותה במתנה לילדיו בשנת 2001. בנוסף, ממצאי בית המשפט המחוזי העלו חשש לאותנטיות ולמהימנות של התצהירים, וטענותיהם הקודמות של המערערים בהליך בבית המשפט לענייני משפחה ערערו את מעמדם הנוכחי. ערכאת הערעור הסכימה עם מסקנותיו המנומקות והמוכחות היטב של בית המשפט המחוזי ודחתה את הערעור, תוך שהיא בוחרת שלא להתערב בקביעות העובדתיות. פסק הדין מחזק את חשיבות התיעוד הנכון ותקינות הליכי חדלות הפירעון.