סע"ש 31072-12-19

תקציר

בין התובעת, עובדת, לבין הנתבעת, מעסיקה, היו חילוקי דעות לגבי תקופת העסקתה של התובעת ונסיבות התפטרותה. לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבעת מדצמבר 2014 ועד יולי 2019, והוא התפטר עקב הרעה בתנאי העבודה, שכללה את אי ביצוע ההפרשות לפנסיה, כמו גם התנהגותו האלימה של הנתבע, וזיוף מסמכים. עם זאת, הנתבעת טענה כי התובע הועסק מאפריל 2009 עד יוני 2018 ולאחר מכן מאוגוסט 2018 עד יוני 2019, וכי התפטרותו של התובע נבעה מסיבות אחרות, קרי תאונת עבודה ובריאותו הרופפת. בית המשפט קבע כי התובע עבד אצל הנתבעת מדצמבר 2014 ועד אמצע יולי 2019 – תקופה של 55.5 חודשים. עוד נקבע כי התובע לא התפטר מכוח חוק הפיטורים, שכן לא הביא הוכחה להרעה מוחשית בתנאי העבודה או לנסיבות בהן לא היה צריך להידרש להמשיך לעבוד. עם זאת, בית הדין מצא כי הנתבעת לא ביצעה הפרשות לפנסיה עבור התובעת, דבר שהיווה עילה להתפטרות לפי חוק הפיטורים. עם זאת, מאחר שהתובע לא הוכיח כי מסר לנתבעת הודעה על כוונתו להתפטר, נדחתה תביעתו לפיצויי פיטורים. לתובע נפסק סך של 22,100 ₪, המייצגים את ניכויי שכרו של העובד שלא הועברו לקרן הפנסיה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע תקופת הזכאות. עוד קבע בית המשפט כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 103,668 ₪ כפיצוי בגין אי הפרשה של המעסיק לקרן הפנסיה, בהפרשי ריבית והצמדה ממחצית תקופת הזכאות. התובע היה זכאי לקבל דמי הבראה, והנתבע חויב לשלם 6,912 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן נפסקו לתובע 30,938 ₪ לפדיון חופשות, ו-34,191 ₪ כפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן השתלמות על ידי הנתבעת, הן עם הפרשי ריבית והן הפרשי הצמדה. בנוסף, פסק בית הדין לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין אי יידוע הנתבעת לעובד על תנאי העבודה, לצד הבדלי הצמדה וריבית. עם זאת, נמצא כי התובע התפטר גם מבלי שמסר הודעה כדין, ולפיכך חויב לשלם לנתבעת 15,469 ₪ כפיצוי בגין ההודעה המוקדמת. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.