בג"צ 1878/09

תקציר

העותרים, ובראשם עו"ד ענת ארז ולהב – איגוד הארגונים העצמאיים והעסקיים בישראל, עתרו לבית המשפט בבקשה להורות לשר האוצר להפעיל את סמכותו לפי תקנה 2(3) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), תשל"ב-1972, ולעדכן את הסכומים המרביים לניכוי הוצאות אש"ל מההכנסה החייבת. לחילופין, ביקשו העותרים להתאים את סכומי ההוצאות המותרות בניכוי בהתאם לעליית מדד המחירים לצרכן מאז העדכון האחרון בשנת 1985. עוד ביקשה העתירה להורות לשר להמשיך ולעדכן בעתיד את הסכומים המרביים לניכוי הוצאות אש"ל, או להפעיל מנגנון אוטומטי לעדכונן. המדינה התנגדה לעתירה מכמה טעמים, ובהם שיהוי בלתי סביר. בג"ץ דחה את טענת השיהוי. בית המשפט קבע כי סמכותו של השר לקבוע שיעורים מרביים לניכוי הוצאות אש"ל היא חובה, שכן היא חיונית להפעלת מנגנון הניכוי. מטרתה של סמכות זו הייתה לאפשר ניכוי הוצאות בשיעורים ריאליים, ובכך להגשים את עקרון גביית המס האמיתית. בית המשפט מצא כי אי הפעלת סמכות זו לאורך שנים רבות מהווה הפרה מהותית של עיקרון זה. נפסק כי הסמכות המנדטורית לעדכן את הסכומים המרביים המשיכה לחייב את השר גם לאחר ביטול תקנה 2(3) ביחס להוצאות שהוצאו החל מיום 1.1.2011. לפיכך, נדרש השר להפעיל סמכות זו ביחס לתקופה שממועד הגשת העתירה במרץ 2009 ועד ליום 1.1.2011, מועד כניסת החקיקה המבטלת לתוקף. באיזון בין השיהוי הממושך בהגשת העתירה, המס שנגבה ללא ניכוי הוצאות אש"ל ושיקולים נוספים, החליט בית המשפט להגביל את ההקלה לתקופה שמיום הגשת העתירה ועד ליום 1.1.2011. בית המשפט הורה לשר האוצר להפעיל את סמכותו ולקבוע סכומים מרביים מעודכנים לניכוי הוצאות אש"ל לתקופה זו. המדינה חויבה לשלם לעותרים שכר טרחת עורכי דין בסך 25,000 ₪. השופטת ארבל והשופטת חיות הסכימו עם פסק הדין.