עת"מ 55854-02-21

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מערערת על החלטת ועדת ערר, אשר סירבה להעניק לעותרים רשות לעשות שימוש חורג בנכסיהם למגורים, אך נעתרה לבקשתם לעשות שימוש בנכס לצרכי משרד, בכפוף לשינויים מבניים מסוימים. בית המשפט מכיר בהיקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטות הרשויות המינהליות, לרבות אלה הנוגעות לתכנון ולבנייה. היא אינה מוצאת עילה להתערב בהחלטות ועדת הערר, הנמצאות בגדר שיקול דעתה התכנוני. בית המשפט מסכים עם פרשנותה של הוועדה לתכניות הרלוונטיות ועם קביעתה כי המרתף נבנה על פי נוהג ולא על פי תמ"א 58, שאינה מפרטת את שימושי המרתף. תמ"א א1, החלה על מרתפים, אינה מתירה שימוש למגורים ופרשנותה של הוועדה לתכנית זו סבירה. כמו כן, בית המשפט מקבל את נימוקי הוועדה להבחנה בין קניינה של העותרת לבין מקרים אחרים בהם הותר שימוש למגורים ואינו מוצא פגם מינהלי בהגדרת הנכס כ"קומת מרתף". גם החלטת הוועדה להתנות את השימוש במשרדים בהסרת מאפייני מגורים היא סבירה, בהתבסס על מצבו הפיזי של הנכס ונועדה לאזן בין אינטרסים מנוגדים. לאור ממצאים אלה, בית המשפט דוחה את העתירה ומורה לעותרת לכסות את שכר טרחת המשיבים והוצאותיהם.