ת"א 13269-07-21

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת קרקע, שהייתה בעבר בבעלות התובעים, אשר נמכרה לנתבעים בשנת 2010. התובעים הגישו תביעה בשנת 2021, בטענה כי היה הסכם בין הצדדים לרכישה משותפת של הקרקע וביקשו סעדים שונים הקשורים לזכויות בעלות וחזקה. הנתבעים הכחישו את קיומו של הסכם כזה והגישו בקשה לסילוק על הסף, בטענה כי התביעה התיישנה בשל תקופת ההתיישנות. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לסווג את התביעה כ"תביעת מקרקעין", כלומר היא חורגת מתקופת ההתיישנות בת שבע השנים של תביעות חוזיות. בית המשפט קבע כי התביעה, על פניה, מבקשת אכיפת הסכם ורישום זכויות בעלות, מה שהופך אותה לתביעת מקרקעין. בעוד הנתבעים טענו כי מדובר בפעולה חוזית במסווה, ציין בית המשפט כי סיווג התביעה מחייב בחינת מהות הסעד והזכות הנטענת. מאחר שהתביעה ביקשה זכויות במקרקעין עצמם, היא נחשבה לתביעת מקרקעין, ולכן היא לא הייתה כפופה לסילוק על הסף בשלב זה. בית המשפט הדגיש כי התובעים יצטרכו להביא ראיות להסכם הנטען וכי הצלחת התביעה מוטלת בספק, נוכח חוסר עקביות מסוים וחלוף הזמן. עם זאת, דחיית הבקשה לדחייה על הסף משמעותה הייתה שהתיק יימשך, ויאפשר לטענת התובעים להישמע ולהכריע לגופה.