בג"צ 6792/10

תקציר

העותרת, חברה פרטית המספקת שירותי שידורי לוויין, עתרה לבית המשפט נגד תיקון מס' 44 לחוק התקשורת (בזק ושידורים). התיקון מחייב את העותרת להעביר שידורים של ערוצים מסוימים – "ערוצים ייעודיים" – באמצעות תשתיתיתה, ללא קבלת תשלום עבור שידורם, או "דמי מעבר". העותרת טענה כי התיקון פוגע בזכות הקניין החוקתית שלה, שכן הוא כופה עליה לספק שירותים לצדדים שלישיים ללא תמורה, וביקשה מבית המשפט לבטלו. העותרת טענה כי הזכות לקבלת דמי מעבר מהערוצים המיועדים, שהייתה לה בנוסח הקודם של החוק, מהווה זכות קניין הנהנית מהגנה חוקתית. לחילופין, טענה העותרת כי נפגעה גם הסתמכותה על המצב המשפטי הקודם וציפייתה לקבל תשלום בגין העברת שידורי הערוצים המיועדים. הכנסת והמשיבים האחרים טענו, בין היתר, כי התיקון משרת תכלית חברתית חשובה – הבטחת נגישותם של כל מגזרי החברה לתקשורת ההמונים, וכי האמצעים שנבחרו להשגת מטרה זו הם מידתיים. בית המשפט הניח, מבלי להכריע, כי לעותר זכות חוקתית לקניין, וכי התיקון פוגע בזכות זו. עם זאת, בית המשפט קבע כי הפגיעה עומדת בדרישות פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן היא חוקית. בית המשפט מצא כי תכלית התיקון – לסייע כלכלית לפעילותם של הערוצים המיועדים, ובכך לאפשר למגזרים חברתיים שונים לשמור על ערכיהם התרבותיים הייחודיים – ראויה. היא משרתת את המטרה לעודד פלורליזם וגישה חופשית של מגזרים שונים לשידורי טלוויזיה רב-ערוציים, המהווים מטרה חברתית חשובה. בית המשפט קבע כי התיקון עונה על שלושת המבחנים של רכיב המידתיות של פסקת ההגבלה. ראשית, קיים קשר רציונאלי בין תכלית החוק לבין האמצעים שנבחרו להשגתה. שנית, בית המשפט קבע כי התיקון מהווה את האמצעי שפגיעתו פחותה להשגת המטרה החקיקתית. בית המשפט הדגיש כי בחירת אמצעי החקיקה היא בראש ובראשונה באחריות המחוקק. בית המשפט לא יחליף את שיקול הדעת של המחוקק, אלא יתערב רק אם המדיניות שנבחרה אינה חוקתית. במקרה הנוכחי, בית המשפט מצא כי התיקון עדיף על פני החלופות שהוצעו על ידי העותר, כגון חיוב המדינה לסבסד את אגרות המעבר של הערוצים המיועדים, שכן חלופות אלה יממשו פחות את המטרה החקיקתית. לבסוף, קבע בית המשפט כי טובת התיקון עולה על הפגיעה הקלה הנגרמת לזכות הקניין החוקתית של העותר. עוד קבע בית המשפט כי התיקון אינו מפלה את העותרת כלפי גוף המפעיל תשתית שידור מקבילה – מערכת DTT, הזכאית לקבל תשלום דמי מעבר מהערוצים המיועדים. בית המשפט הסביר כי שתי פלטפורמות השידור שונות זו מזו, מבוססות על מודלים ותכליות כלכליות שונות, ועל כן היחס השונה אליהן מהווה הבחנה מותרת. מטעמים אלה ביטל בית המשפט את הצו המותנה שניתן בעתירה ודחה את העתירה.