בש"פ 804/23

תקציר

בסקירה מקיפה של הערעורים בתיקים 804/23 ו-862/23 בעניין המשך המעצר עד תום ההליכים המשפטיים, בחר בית המשפט לדחות את הערעור. ההחלטה, המעוגנת בעקרונות המפורטים בסעיף 21 לחוק המעצרים, מדגישה את הצורך במעצר בהתקיים שלושה תנאים: עילות מעצר תקפות, ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם לאישומים והיעדר חלופות מעצר בנות קיימא. בתיק 804/23 המוקד היה בביסוס קיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט אישר כי הראיות שהוצגו, שכללו רישומי טלפון והתנהגות חשודה בקשר לאירוע הברחה, עמדו במידה מספקת ברף הנדרש כדי לייחס את העבירות לנורי, אם כי בחינה מקיפה של תפקידו תתבצע במהלך ההליך העיקרי. הכרעת הדין הדגישה את חוסר העקביות בדבריו של נורי בהשוואה לראיות אחרות, אך קבעה כי סתירות אלה אינן שוללות את הפוטנציאל המפליל של הראיות בשלב זה. בתוך כך, בתיק 862/23 עסק בית המשפט בחלופות המעצר האפשריות של עיסא, המואשם בעבירות נשק המניחות מטבען מסוכנות סטטוטורית. למרות פתיחותו של בית המשפט המחוזי לבחון חלופות מעצר אחרות, הוא מצא אותן בלתי מספיקות לאחר בחינה. בערעורו של עיסא לא נוצרו נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לערער את החלטת בית המשפט המחוזי או להשפיע על הערכת המהימנות של המפקחים המוצעים. עם זאת, בית המשפט הותיר פתוחה את האפשרות לעיסא להציע חלופות או תנאים חדשים בעתיד. פסק הדין חוזר בתוקף על הקריטריונים למעצר, על הערכת ראיות לכאורה ועל בחינה קפדנית של אמצעים חלופיים, ובכך דוחה בתוקף את שני הערעורים.