ת"א 7947-08-11

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, ייצג קבוצת רוכשים לרבות הנתבעים במכרז למתחם מקרקעין. על פי ההסכם העיקרי, התובעת תקבל 3% מהרווחים מהרכישה אם הקבוצה תזכה במכרז. הקבוצה זכתה במכרז ורכשה את המתחם, אך בהמשך התפצלה לשתי קבוצות. התובע תבע את הנתבעים על שכר טרחתו וביקש הצהרה כי הוא זכאי ל-3% מחלקם של הנתבעים בכל רווחי המתחם על פי ההסכם העיקרי, וכן זכות לעכב את ייפוי הכוח בנכס עד להבטחת שכר טרחתו. הנתבעים טענו כי התובע אינו זכאי לשכר טרחה כלשהו משום שלא מילא את התחייבויותיו על פי ההסכם והפר את חובת האמונים שלו, וכי ה"עסק" שממנו היו אמורים להיגזר שכר הטרחה מעולם לא בא לעולם. בית המשפט מצא כי התובע מילא את התחייבויותיו והיה זכאי לשכר טרחתו על פי ההסכם. עוד נמצא כי טענות הנתבעים ביחס להפרות הנטענות של התובע מהוות הרחבה בלתי מתקבלת על הדעת של כתבי הטענות שלהם, וממילא חסרות שחר. יתר על כן, בית המשפט הכיר בזכותו של התובע לעכב את ייפוי הכוח עד להבטחת שכר טרחתו, וציין כי הנתבעים לא הציגו כל ראיה ממשית לנזק שייגרם להם כתוצאה מכך. עם זאת, בית המשפט עודד את הצדדים למצוא פתרון מאוזן שיגן הן על זכותו של התובע לשכר טרחתו והן על האינטרסים של הנתבעים להימנע מקיפאון ונזק. הנתבעים חויבו לשלם לתובע שכר טרחה בסך 20,000 ₪.