ע"א 2622/90

תקציר

פסק הדין סובב סביב שני ערעורים על ביצוע שתי צוואות שערך בנימין נודל ז"ל. בצוואה הראשונה, מיום 24.7.85, הוריש את כל רכושו של נודל לאברהם שני, המערער בערעור אזרחי מס' 2622/90. כחודש לאחר מכן אושפז נודל במחלקה פסיכיאטרית וזמן קצר לאחר שחרורו חתם על מסמך המבטל צוואה זו. בצוואה השנייה, מיום 7.10.1986, הוריש את רכושו של נודל לאיסר לרמר ולבתו, המערערים בערעור אזרחי מס' 2663/90. נודל נפטר חודש וחצי לאחר מכן כתוצאה מהתמכרות לאלכוהול, מה שהוביל לשתי בקשות לקיום צוואה - אחת לכל צוואה. בית המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות, והוביל לערעורים אלה. בית המשפט העליון קבע כי ביטול הצוואה הראשונה תקף, שכן היא עומדת בדרישות הפורמליות של חוק הירושה, ואין כל ראיה לכך שנודל היה בלתי כשיר או נתון להשפעה בלתי הוגנת בעת ביטולה. בנוסף, לא נדרש צו קיום צוואה כדי שהביטול יהיה תקף. באשר לצוואה השנייה, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי היא פסולה בשל השפעה בלתי הוגנת על נודל. מכלול הראיות, כולל התלות החריפה של נודל באלכוהול והתנהגותו של לרמר, יצרו חזקה של השפעה בלתי הוגנת, שלרמר לא הצליח להפריך. משכך, נדחו שני הערעורים, וכל מערער חויב לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 2,000 ₪.