ע"א 2461/16

תקציר

בערעורים על פסקי הדין המקוריים של בית המשפט המחוזי בירושלים משנת 2015 ופסקי דין שבאו בעקבותיהם, סקר בית המשפט העליון מחלוקת בנוגע להסכם שכירות בין המדינה לבין משיבים פרטיים שעסק במשרדים המושכרים בתחנה המרכזית בירושלים. המדינה התקשרה בחוזה שכירות לעשר שנים של שטחי משרדים ואזורים נלווים, שבמהלכן התעוררו בעיות בנוגע לאיכות האוויר, מה שהוביל לתלונות בריאותיות מצד עובדים. המדינה דרשה תיקונים, שלא טופלו כראוי, מה שגרם לה לפנות חלקים מהנכס בסוף 2011, תוך שהיא ממשיכה להשתמש ולשלם דמי שכירות על חלק מופחת. המשיבים תבעו את מלוא דמי השכירות ודמי הניהול, ואילו המדינה תבעה פיצויים בגין הפרת החוזה. בית משפט קמא מצא את המשיבים בהפרה יסודית של חוזה השכירות בשל בעיות איכות אוויר, אך קבע כי המדינה פינתה כדין רק חלק מהשטחים והיא חייבת בדמי שכירות בגין יתר השטחים. בפסקי דין מאוחרים יותר אישר בית המשפט ריבית פיגורים על שכר דירה, אך הפריך תביעות לדמי ניהול, וקבע רק שכר טרחה שהיה חייב עד ספטמבר 2011. ערעור המדינה התמקד באופיים הבלתי חוקי של פינויים מאוחרים וחיובי ריבית, בעוד המשיבים ערערו על פסיקת ההפרה ועל חישובי שכר הדירה. בית המשפט העליון דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ואישר את החלטות בית המשפט קמא בעיקרן, למעט תיקון טעות בריבית פיגורים בדמי ניהול. פסק הדין הסופי התאים את הריבית על אגרות אלה לשיעורים סטטוטוריים, וחייב את המשיבים לפצות את המדינה בסך של 67,045.84 ₪. לא נפרעו הוצאות ללא קשר לתוצאות הערעור.