רע"א 2453/23

תקציר

לאחר עיון מעמיק בבקשת רשות הערעור, הגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לפי תקנה 148א, שכן היא אינה מציגה שאלות משפטיות משמעותיות ואין בה כדי למנוע עיוות דין. הבקשה נסובה סביב שתי טענות עיקריות: המבקשים טענו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה בלתי מנומק וערערו על קביעותיו של בית משפט השלום. עם זאת, הטענה בדבר היעדר הנמקה נמצאה חסרת תוקף, שכן בית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו בהתאם לתקנה 148(ב), המאפשרת הנמקה קצרה בהתקיים תנאים ספציפיים. בית המשפט קיים דיון, בחן את כל הטענות והראיות הרלוונטיות וקבע כי לא נפלו טעויות בדין תוך שמירה על מסקנות בית משפט השלום. יתר על כן, פסקי דין קודמים קבעו כי פסק דין קצר המבוסס על תקנה 148(ב) הוא למעשה אישור להנמקה של הערכאה הנמוכה יותר. עוד ציין בית המשפט כי אמנם תקנה 148(ב) אינה יכולה לחסום ערעורים ב"גלגול שלישי" אם מתקיימים קריטריונים מסוימים, אך המקרה הנוכחי לא עמד באמות מידה אלה שכן הוא לא העלה שאלות עקרוניות חדשות, אלא רק ערער על ממצאים עובדתיים. באשר לטענתם השנייה של המבקשים בדבר בעלותה של המדינה על הקרקע, הודגש שוב כי השופט הגיע למסקנה ראויה כי בעלותה של המדינה נקבעה לאחר הליכי הסדר וכי הליכי ההפקעה אינם משנים קביעה עובדתית זו. טענות המבקשים כנגד קביעה זו נמצאו בלתי מתאימות לניסיון ערעור נוסף. לפיכך, הן הערעור והן הבקשה לעיכוב ביצוע נדחו, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪, כפי שנקבע רשמית ביום 2.7.2023.