ע"פ 315/66

תקציר

המערער הורשע בהריגת אמו העיוורת הקשישה בכך שהכה בגופה מכות רבות. הוא ערער על ההרשעה בטענה שהיה שיכור מכדי לגבש את הכוונה הדרושה לרצח. רוב שופטי בית המשפט המחוזי לא השתכנעו וקבעו כי מאחר ועל הנאשם מוטל נטל ההוכחה בדבר הגנת שכרותו, יש להרשיעו ברצח כפי שהואשם. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הערעור ברוב דעות, בקובעו כי לפי סעיף 15 לפקודת החוק הפלילי, 1936, נטל ההוכחה בדבר הגנת השכרות מוטל על הנאשם. למרות שהפקודה אינה קובעת זאת במפורש, בית המשפט הסיק זאת ממבנה הסעיף ומההתפתחות ההיסטורית של דיני השכרות. עוד קבע בית המשפט כי שכרותו של הנאשם אינה שוללת את כוונתו לרצוח את אמו, ובכך אישר את הרשעתו ברצח ואת גזר דינו. השופט הלוי חלק על כך, בקובעו כי נטל ההוכחה לעניין הגנת השכרות מוטל על התביעה, וכי אין די בראיות כדי להרשיע את הנאשם ברצח מעבר לספק סביר. לפיכך, הוא היה מרשיע את הנאשם בעבירה הפחותה של הריגה.