בג"צ 3424/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה לבג"ץ בדרישה לאסור שידור פרסומות מסחריות במסווה של תשדירי שירות ותשדירי חסות בטלוויזיה הישראלית. העותרים טענו כי שידורים אלה הפרו את הכללים שנקבעו בפסק דין קודם (בג"ץ 757/84), שאסר פרסום מסחרי בתשדירי שירות וקבע הנחיות לשידורי חסות. בית המשפט בחן את השידורים על רקע הכללים והאיסורים שהותוו בפסק הדין הקודם ומצא כי רבים מהם הפרו הנחיות אלה, שכן הם קידמו יצרנים או מוצרים ספציפיים וכללו שבחים והשוואות. בית המשפט אמנם הכיר בכך שרשויות ציבוריות טועות מעת לעת, אך הדגיש את הצורך בהקפדה על כללים ואיסורים, במיוחד לאחר שהובהרו. נפסק כי על המשיבים להקפיד על הכללים וכי כל שידור החורג מההיתרים או מפר את האיסורים המפורטים בפסק הדין אסור. פסק הדין הפך את צו ההשהיה למוחלט, ואסר למעשה על שידור ההודעות הפוגעניות. בנוסף, חויבה רשות השידור לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין.