ת"א 31288-06-17

תקציר

לאחר שבחן את הבקשה ושקל את טענות הצדדים, פסק השופט לטובת הנתבעים. הבקשה, שביקשה לעצור את בניית הנתבעים בעילה של ביזיון בית המשפט, נדחתה בנימוק שהבנייה תואמת הסכם קודם בין הצדדים. הסכם זה, שתועד בפרוטוקול הדיון, התווה את התחייבות הנתבעים שלא לבנות בתוך שטח גבול מוגדר, למעט שני חריגים. ראשית, הם הורשו לבנות גדר לאורך הגבול, ושנית, הם יכלו לבנות גג מעל הקומה הראשונה של ביתם, המחובר לגדר המפרידה בין שתי החלקות. השופטת קבעה כי בניית עמודים לתמיכה בגג זה נופלת לגדר תנאי הסכם זה, ולכן אינה מהווה הפרה. יתר על כן, השופט הדגיש כי צווי ביזיון בית המשפט אינם ניתנים על סמך הפרות עתידיות לכאורה, אלא על סמך הפרות ברורות ועכשוויות. ספקולציות התובע בדבר שימוש עתידי אפשרי של הנתבעים בגג לא היוו עילה מספקת לביזיון בית המשפט. עוד ציינה השופטת כי התובעת התמהמהה בהגשת התביעה, וקיימים ספקות לגבי זכויותיה הקנייניות של התובעת בנכס הרלוונטי, שלא הוכחו דיים. בהיותה תביעה פרטית, התובע לא יכול היה לתבוע בשם אחרים, והשופטת השאירה את עניין היתרי הבנייה לרשויות התכנון הרלוונטיות. משכך, הבקשה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים.