ת"א 1986/09

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך רכושי שעניינו שתי הפקעות מקרקעין שבבעלות התובעים. ההפקעה הראשונה, שפורסמה בשנת 2000, ואחריה ההפקעה השנייה בשנת 2007, ושתיהן כללו שינויים בייעוד הקרקע. התובעים טוענים כי יש לראות את שתי ההפקעות כאחת, וכי הם זכאים לפיצוי על בסיס ייעודה ההיסטורי של הקרקע. מנגד, טוענים המבקשים כי יש לבסס את הפיצוי על הייעודים בעת ההפקעה. השופט מצדד בתובעים וקובע כי יש לבחון את עמדתם בשלב מאוחר יותר של הדיון. פסק הדין מתייחס גם למושג ההשתקה, ומסכים עם התובעים כי החלטת ועדת הערר – אף שהיא רלוונטית – אינה צריכה למנוע מהם להציג את טענותיהם הנוכחיות. השופט מדגיש כי החלטת הוועדה, אף שאינה מחייבת, מהווה נקודת מוצא ויש לתת לה משקל, בעיקר בשאלות עובדתיות. כמו כן, השופטת מציינת כי טענות להשתק שיפוטי ייבחנו בשלב מאוחר יותר, בהתחשב במכלול הנסיבות. בסופו של דבר, הבקשה לדחייה על הסף נדחית, והעניין יעבור לבדיקה נוספת.