עת"מ 54999-03-18

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב שיהוי בהגשת עתירה וסכסוך על הסדר חוב. העותרים טענו כי אביהם המנוח הגיע להסדר חוב עם המשיב, שהפחית את החוב ל-160,000 ₪, אותם שילם האב מדי חודש לפני מותו. המשיב הכחיש את קיומו של הסדר כזה, למרות שהיה פתק בכתב ידו של מנהל מחלקת הגבייה המאשר את הסדר החוב. בית המשפט בחן את השיהוי בהגשת העתירה, ולא מצא שיהוי סובייקטיבי שכן העותרים ניסו להידברות עם המשיב במהלך 45 הימים שקדמו לעתירה. עוד קבע בית המשפט כי לא היה שיהוי אובייקטיבי, בהתחשב בנסיבות ובהסדר החוב, וכי טענת השיהוי מופרכת. באשר להסדר החוב, פסק בית המשפט לטובת העותרים וקיבל את טענתם כי אכן קיים הסדר. בית המשפט מתח ביקורת על ניסיונו של המשיב לסתור את הראיות בכתב בעדות בעל פה, דבר שלא היה קביל במקרה זה. השופט מצא כי אין זה סביר שראש מחלקת הגבייה יזייף הסדר חוב של תושב וסבר כי ראיות העותרים אמינות יותר. משכך, קבע בית המשפט כי החוב של אבי העותרים עומד על 160,000 ₪, בניכוי התשלומים ששולמו לפני מותו. סכום זה היה אמור להיות צמוד למדד ולשאת ריבית כנדרש בחוק מיום 19.2.2015 ואילך. בנוסף, חויב המשיב בהוצאות העותרים בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 26.11.2018.