רע"א 2381/14

תקציר

המבקש, שהוכרז פושט רגל בשנת 2008, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לדיון חוזר בביטול הליכי פשיטת הרגל. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על אי עמידתו של המבקש בדרישות התשלום והדיווח החודשיות. בערעור הראשוני שהגיש המבקש לבית המשפט העליון צוינו נסיבות אישיות וכלכליות קשות כגורם לאי יכולתו לעמוד בדרישות. הם הציעו תשלום חד פעמי של 10,000 שקל ופיקוח של בא כוחם כדי להחיות את הליכי פשיטת הרגל. כונס הנכסים הרשמי התנגד לבקשה, והדגיש את הצורך שבית המשפט ינקוט משנה זהירות בבואו לבחון את החלטותיו ואת המשך אי עמידתו של המבקש למרות האזהרות. בית המשפט העליון הסכים עם כונס הנכסים הרשמי, והדגיש את התעלמותו החוזרת ונשנית של המבקש מהחלטות בית המשפט ואת חשיבות סופיות הדיונים. משכך, נדחה הערעור, תוך שהוא מקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומסרב לתת למבקש הזדמנות נוספת לתקן את מחדליו. החלטה זו התקבלה בהתבסס על היעדר נסיבות חדשות או עובדות משתנות, יחד עם הזדמנויות העבר של המבקש להתייחס לאי עמידתם.