תמ"ש 46820-03-10

תקציר

פסק הדין דן בסוגיות המשפטיות סביב סרבנות גט, בפרט במקרה בו זוג נשוי חי בנפרד שנים רבות, כאשר התובע הביע רצון להתגרש אשר סורב על ידי הנתבע. ראשית קובע השופט כי תופעת סרבנות הגט היא תופעה כואבת ובזויה, הפוגעת בחירותו ובכבודו של בן הזוג הסובל. כמו כן, מוזכר כי מבחינה היסטורית, לנשים הייתה פחות פנייה משפטית בעניינים כאלה, אך מאז התפתח החוק כדי להעניק לשני המינים מעמד שווה בעניין זה. השופט מכיר בעוולה האזרחית של סרבנות גט, וקובע כי היא נופלת בגדר הרשלנות, שכן היחסים המיוחדים בין בני זוג מחייבים חובת זהירות. בנוסף, פסק הדין דן במסגרת המשפטית סביב הפרת חובה חקוקה, תוך התייחסות להפרות הן של חוק העונשין והן של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אם כי השופט מציין כי האחרון אינו מסגרת מתאימה למקרה ספציפי זה. השופטת מוצאת את הנתבעת אשמה בגרימת נזק לתובעת ברשלנות בכך שעיכבה באופן בלתי סביר את הגירושין והשתמשה בה כקלף מיקוח, ומצווה עליה לשלם לתובעת פיצויים בסך 223,400 ₪, הכוללים פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה עקב העיגון ודמי שימוש נאותים בדירת המגורים שלהם. השופט גם פוסק לתובע הוצאות משפט, כולל שכר טרחת עורך דין.