ע"ע 300023/98

תקציר

במקרה דנן התייחס בית הדין לסכסוך בו הייתה מעורבת עובדת לשעבר (המשיבה) אשר פוטרה מתפקידה כמזכירה בחברה בנובמבר 1995, לאחר שעבדה בה מאפריל 1994. החברה עסקה בשיווק והתקנת מערכות אבטחה, כאשר המשיבים כוללים את בעלי המניות של החברה ומנהל (המערער). המשיב הגיש תביעה לתשלומים שטרם נפרעו כגון שכר, קצבאות ופיצויי פיטורים. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל חלקית את טענותיה, והורה לחברה ולמערערת לשלם, אך פטר את בעל המניות. המערער ערער וטען כי אינו מעסיקו של המשיב, שכן הוא אינו בעל מניות ואינו נוטל על עצמו אחריות אישית. לטענתו, אין ראיות התומכות בטענות כי השתמש בחברה למטרות פסולות או כי בוצעה הברחת נכסים. בית המשפט המחוזי קשר אותו למספר תאגידים, וטען כי הוא תמרן כדי להתחמק מהתחייבויות, אך מעורבותו האישית לא הייתה ברורה דיה כדי להצדיק את חבותו. יתר על כן, המשיב, למרות שחלק על חלק מהקביעות, לא ערער באופן פורמלי. עם פירוק החברה קיבל המשיב בסופו של דבר סכומים המגיעים לו מהמוסד לביטוח לאומי, למעט פיצויים בגין איחור בשכר. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער לא היה אחראי אישית לתשלומים אלה בשל היעדר ראיות מספיקות למעשים פסולים ומחלוקות אמיתיות בדבר החבות, ובכך פסק לטובת המערער וביטל את אחריותו האישית, מבלי להורות על הוצאות הערעור.