ת"א 51644-12-15

תקציר

הנתבעים ביטלו את ההסכם עם התובעת, יזמית, בנימוק של מספר סיבות, לרבות עיכובים בהגשת בקשות ואי עמידה בדרישות הרשות המקומית. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת לא הפרה את ההסכם וכי ביטול הנתבעים היווה הפרה בעצמם. המחלוקת העיקרית הייתה האם התובע הוכיח הפרה צפויה של ההסכם, שתצדיק את מעשי הנתבעים. בית המשפט קבע כי מעשיו של התובע עד לביטול לא הצביעו על הפרה צפויה. בנוסף, התובע היה עשוי לקבל היתר בניה בתוך המועד המורחב, והנתבעים היו צריכים לתת ארכה זו. לפיכך, טענת הנתבעים להפרה צפויה נכשלה, וביטולם של ההסכם ללא סיבה מוצדקת עולה כדי הפרה. כתוצאה מכך, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך 563,049 ₪, צמודים למדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית שנצברה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. סכום זה ייצג את הוצאותיו הסבירות והממשיות של התובע במהלך תקופת ההסכם. כמו כן, בית המשפט הורה לנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובע, לרבות סכום גלובלי של 30,000 ₪ הוצאות משפט ו-50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.