ע"פ 7951/05

תקציר

במקרה של ראובן ולאה, השאלה העיקרית הייתה האם ניתן להרשיע את ראובן באונס לאחר שלאה חזרה בה מהסכמתה במהלך מפגש מיני בהסכמה. בית המשפט המחוזי בנצרת זיכה את ראובן מאשמת אונס והרשיע אותו במקום מעשה מגונה ושימוש בסמים. בית המשפט מצא סתירות בעדותה של לאה והעדיף את הודעתו של ראובן במשטרה, שבה הודה כי הבין שלאה רצתה שיפסיק אך לא עשתה זאת. הניתוח המשפטי של בית המשפט קבע כי ההסכמה הראשונית שוללת אישום של אונס, אך הוא הרשיע את ראובן במעשה מגונה בכך שהמשיך לאחר שלאה חזרה בה מההסכמה. על החלטה זו הוגש ערעור. ערכאת הערעור בחנה את הערך המוגן של אוטונומיה באינטראקציות מיניות, והגיעה למסקנה כי גם אם יחסי המין מתחילים בהסכמה, כל המשך בניגוד לרצונו של בן הזוג מהווה אונס. בית המשפט הדגיש כי יש לכבד את החלטתה של אישה לחזור בה מהסכמתה בכל שלב. כתוצאה מכך, בית המשפט לערעורים ביטל את ההרשעה במעשה מגונה לטובת אונס, אך הותיר על כנו את גזר הדין המקורי, בהתחשב בגורמים מקלים כמו הקשר של היחסים והיעדר אלימות קשה. ההחלטה משקפת את הדגש ששם בית המשפט על שמירה על אוטונומיית הפרט ועל עשיית צדק תוך התחשבות הן בפרטים העובדתיים והן בעקרונות המשפטיים הנוגעים להסכמה.